אנטומיה ופיזיולוגיה של הרשתית

אנטומיה ופיזיולוגיה של רשתית של העין

הרשתית נמצאת בחלק האחורי של העין בצד הכי פנימי של קיר העין.

שמסתכלים לתוך העין פנימה רואים את קרקעית העין שבה נמצא ראש העצב האופטי, כלי הדם של הרשתית, ה- macula וניתן לראות גם את היקף הרשתית ברגע שהפציינט מסתכל למספר כיוונים.

 

קוטב אחורי (posterior pole):

קרני האור נכנסות לעין מצטלבות בפנים והתמונה מרשתית הפציינט מופיעה על העין שלנו במבט בעזרת מכשירים וזהו מרכז הפונדוס.

Macula מקולה

מרכז הקוטב האחורי קרני האור מתמקדות ב- macula.

באמצע עצב הראיה יש את CRV ו- CRA שהם כלי דם של הרשתית וכלי הדם מתפצלים לארבעת רבעי העין, מכל פיצול בצורת קשת ישנם פיצולים נוספים, ישנן קשתות טמפורליות עליונה ותחתונה וקשתות נזליות עליונה ותחתונה שאת מיקומן נדע לפי מיקום עצב הראיה וה- macula.

קוטר ה- macula mm5-6.

ה- macula יותר צהבהבה שמסתכלים לעין משאר הרשתית מכמה סיבות:

1)      יש שם פיגמנט צהוב, קסנטופילי.

2)      איזור ה- macula דק יותר.

3)      באמצע ה- macula יש פחות כלי דם ולכן נראה פחות אדום מהסביבה.

 

Fovea מרכז הראייה - :

במרכז ה- macula נמצאת ה- fovea. ה- fovea זהו איזור חדות הראיה המקסימלית לכן לשם ממוקדת התמונה שלנו.

קוטר ה- fovea mm1.5.

ה- fovea היא מאין שקע דק יותר.

ה- fovea אינה בקו אופקי אלא בדיוק mm0.8 מתחת לקן האמצע, אם מחברים את מרכז ה- fovea ומרכז הדיסק האופטי ניתן לראות שכל גלגל העין טיפה יותר מסובב (extrusion).

כל קולטני האור באיזור ה- fovea הם מסוג cones.

 

תפקידי הרשתית:

הרשתית היא שלוחה של המוח.

הרשתית מכילה פוטורצפטורים (קולטני אור) ונוירונים נוספים שעושים עיבוד ראשוני למידע ושולחים אותו למוח.

ישנה התמרת אור לסיגנל חשמלי וכימי שעובר למוח אחורה.

למעשה הרשתית מתפקדת כמו חיישן מצלמה דיגיטלית.

בחלק האחורי של המוח בקורטקס הראיה שם מתבצעת הראיה, העין לא רואה אלא רק מרגישה את האור.

 

מחלות הרשתית:

מחלות שונות ברשתית יכולות להוביל לעיוורון, כמו:

מחלות וסקולריות

מחלות כירורגיות

גידולים

מחלות ניווניות

העיוורון יכול להיות חלקי או מלא.

פיזיולוגית הרשתית:

אלומת אור מתמקדת לרשתית אבל פוטורצפטורים אינם נמצאים מקדימה, האור עובר דרך כל הרשתית פוגע ב- RPE ומוחזר החוצה לכיוון המוח דרך הפוטורצפטורים והגנגליונים למוח.

אור שפוגע בחלק החיצוני של הפוטורצפטורים (קרוב יותר לקיר העין) שולחים דחף חשמלי עם המידע לקורטקס הראייתי. הפוטורצפטורים צריכים משהו שיחזיק אותם וה- RPE הוא המחזיק את הפוטורצפטורים.

אחרי שהפוטורצפטורים קלטו את האור החלבונים בהם משנים את צורתם לאחר קליטת האור ואנרגיית האור גורמת לשינוי צורת החלבונים.

ישנו אות חשמלי שעובר בעצב ומגיע לסינפסה שם מתבצעת העברה סינפתית ע"י שחרור מתח הממברנה מה שעובר לאות כימי כשחרור הוזיקולות שנקלטות בפוסט סינפסה ויזרה לאות חשמלי.